*95922
מגיע יום ובו עולה על הפרק מעבר של ההורה המבוגר ממקום מגוריו למקום בו יוכל לקבל סיוע. מדובר בצעד שאינו קל לאף אחד מהצדדים ולרוב דוחים אותו כל עוד אפשר. הנושא עולה לדיון לרוב כאשר ההורה המבוגר צריך סיוע בפעולות בסיסיות, תשוש נפש או מאבד מיכולותיו המנטליות, וכך לראשונה צף הרעיון של מעבר הקשיש למגורים עם אחד ילדיו.
גם אם לראשונה נראה צעד זה כמתבקש והטבעי ביותר, יש לבדוק את ההיתכנות שלו, ולשקול אותו אל מול שאר החלופות. חשבו היטב על היכולת שלכם לגור מתחת לקורת גג אחת עם ההורה, למשל:
"עם מעט יצירתיות ניתן להפוך זאת לחוויה מעשירה, שכל הצדדים לומדים להכיר טוב יותר אחד את השני, לתת ולקבל זה מזה".
למרות כל האתגרים, ניתן במקרים רבים למנף את מעבר המגורים המשותף לטובת כל הצדדים. ילדיכם יכולים מצד אחד לשאת באחריות מסוימת כלפי מישהו המבוגר מהם, הם יכולים לצבור שעות עם הסבא או הסבתא, כשלרוב למרות הגיל יש להם הרבה מה לתת, ויתרה מכך יש להם רצון רב לתת, ובמיוחד לנכדים האהובים.
אתם ההורים יכולים להיעזר בשירותיו, עזרה בהכנת שיעורי בית עם הילדים, ואפילו שיפתח את הדלת לטכנאי מכונת הכביסה בזמן שאתם בעבודה. ניתן בקלות להישאב לתחושת הכורח להכניס את ההורה לביתכם, אך עם מעט יצירתיות ניתן להפוך זאת לחוויה מעשירה, שכל הצדדים לומדים להכיר טוב יותר אחד את השני, לתת ולקבל זה מזה.
יחד עם זאת, אם קיימת הידרדרות מהירה במצב הבריאותי, חשוב לקבוע את הנקודה שממנה צריך להתחיל ולחפש פתרונות אלטרנטיביים, כגון מטפל סיעודי מוסמך או מעבר לבית אבות המותאם לצרכיו החדשים של המזדקן.
על מנת למקסם את המצב, כדאי ליזום פגישה משפחתית לפני המעבר, לדון על מה שהולך להתרחש, לעשות תיאום ציפיות ולרתום את הילדים לקראת העומד לבוא. כל מעבר הינו מורכב וקשה, ויש להיערך אליו מראש. רצוי לדון בכל האפשרויות והמצבים שיכולים להיווצר בעתיד ולנסות ולהיערך אליהם נפשית, רגשית וחומרית מבעוד מועד.
