*95922
ההיסטוריה שלנו היא חלק ממי שאנחנו, אופן ההתנהגות וההתמודדות שלנו עם היומיום היא נגזרת של מה שספגנו בילדותנו. אבל מה באמת ספגנו בילדותינו?
החיים האינטנסיביים שלנו לא מאפשרים לנו כמעט לעשות פאוזה ולהתבונן פנימה אל מי שהיינו, מה שקרה בילדות ומיהם באמת אותם האנשים שגידלו אותנו. רבים מאתנו מקבלים את הורינו כמובן מאליו, ומרגישים שהם תמיד יהיו שם, אך לצערנו זה לא כך וכדאי להקדים ולתעד את סיפורי החיים המשפחתיים כל עוד הזיכרונות טריים במוחם.
תיעוד סיפור החיים של ההורים עשוי להיות אחד הזיכרונות החזקים ביותר שתיקחו איתכם. בבגרותכם, עם ניסיון החיים העשיר שצברתם, היכולת שלכם לשאול, לשמוע ולהבין את הוריכם יסייעו לכם לקבל אותם כפי שהם ולהבין טוב יותר מה עבר עליכם כמשפחה בזמן ילדותכם.
תיעוד זה, שאולי נחשפתם לו באופן חלקי במהלך חייכם, כמעט שאינו מוכר לילדכם ולדורות הבאים.
עצם תהליך התיעוד צפוי לאפשר להוריכם לשתף אתכם בחוויותיהם, שלא תמיד היו קלות, ולחזק את הקשר ביניכם. כמו כן, זאת הזדמנות נהדרת לגלות אוזן קשבת להוריכם, לקחת פסק זמן ממרתון החיים ולהיות שם בשביל הוריכם ועצמכם כאחד. סיפוריהם באשר הם, אם זה מתקופת השואה, העלייה ארצה, המלחמות וההתמודדות עם חיי היומיום כעולים חדשים וחלוצים הם מאלפים, מרתקים ומהווים מסמך היסטורי שאסור לנו לאבדו, לא רק ברמה האישית כי גם ברמה הלאומית.
"עצם תהליך התיעוד צפוי לאפשר להוריכם לשתף אתכם בחוויותיהם, שלא תמיד היו קלות, ולחזק את הקשר ביניכם"
ניתן לתעד את סיפורי חייהם של המשפחה בצורת ספר, אתר אינטרנט, צילום סרט וכדומה. במטרה, לקבל כמה שיותר מידע ולהיחשף לסיפורים רבים ככל האפשר, ניתן לבקש מהמבוגר לספר את סיפור חייו באופן כרונולוגי, החל מימיו הראשונים כילד ועד היום. לאחר מכן, ניתן להפנות אליו שאלות פתוחות, כגון "מה הזיכרון הכי חזק שלך", "כיצד היית מתאר את החיים בבית הוריך".
מומלץ ביותר לשלב אלבומי תמונות על מנת לגרות את העולם האסוציאטיבי של הקשיש ולהעשיר את החוויה. אם אפשר, כדאי להביא אנשים שהיו בסביבתו של הקשיש, בין אם בני משפחה, חברים או מכרים, כדי להעלות ביחד זיכרונות של אירועים שעברו עליהם.
כיוון שפעילות זאת מצריכה זמן, אנרגיה, וגם גישה לנושא, לא כל אחד מוצא את הזמן, ולעיתים הנושא נדחה עד שכבר מאוחר מדי. אם אתה מזהים תופעה זאת אצלכם, ניתן להיעזר בבעלי מקצוע מיומנים, שתיעדו עשרות ומאות סיפורי חיים של קשישים. למשל, מוזיאונים וארגונים שונים עוזרים בהפקת סיפורים של ניצולי שואה, עולים חדשים ועוד.
דריה, גיבורת הספר "דיוקן הונגרי מאת הסופרת אורלי קראוס-ויינר, ביקשה לעזור לבן משפחה בחיפוש אחר סכום כסף לטיפול רפואי. הדבר הוביל אותה למחוזות ילדות הוריה בהונגריה וגילוי של סודות מן העבר, שהשפיעו על ההווה. הספר, אגב, מבוסס על סיפור משפחתה של הסופרת.
לא חסרים בשוק ספרים מסחריים המספרים סיפורי חיים כאלה ואחרים. ברם, אל תשאפו כי סיפור חייכם יהפכו לפרוזה רבת-מכר בשבוע הספר, הפיקו את רב המכר המשפחתי הפרטי שלכם למען ביתכם והדורות הבאים.
